בוחן, בּוֹחֵן1 [תנ]
<בחן> בודק, מבַקר, חוקר, כגון בביטוי - בּוחֵן כּלָיות וָלֵב (ירמיה יא, 20) כינוי לה' היודע את רִגשותיו הכּמוּסים והאמיתִיִים של לב האדם
| מין | זכר |
| חלק דיבר | פועל |
| שורש | בחן |
| זמן | הווה |
| בנין | קל |
| הטיות | בּוחֶנֶת, בָּחַן, יִבחַן, לִבחון |
לא נמצאו ניבים וצירופים לערך בוחן
מקור המילה בוחן (אטימולוגיה)
מילה שמקורה ארמית שהיא לשון שמית המדוברת באזורים מסויָמים עד היום, בדיאלקטים שונים. הארמית האריכה ימים יותר מכל לשון אחרת וכבר לפני כ-3000 שנה הייתה שפת הדיפלומטית במזרח התיכון דבר שעזר להתפשטותה. חדרו לתוכה מילים משפות האזור כגון פרסית שהייתה לשון המדינה של פרס, מילים יווניות ועוד. הארמית הייתה לשון מדוברת על ידי היהודים, במיוחד גולי בבל במשך מאות שנים ואף חדרה לספרותנו החל במקרא ועד לתלמוד הבבלי ולמדרשים. בעת החדשה, נטלה העברית מילים רבות מארמית והתאימה אותם למערכת המורפו-פונטית שלה.
בּוחֵן
(תוצאה דומה)
[ש"ע]
1. אינסְפֶּקטור , בַּדָק , טֶסטֶר , צֶנזור [שדה סמנטי: צנזורה]
2. [פ'] אומֵד, בַּדקָני, בּודֵק, בּוהֶה, בּוחֵר, בּורֵר, בֶּחָן, בָּר, דורֵש, דָן, דַקדְקָני, חוקֵר, טועֵם, לומֵד, מאַמֵד, מֵבין, מודֵד, מנַסֶה, מעַיֵין, מַעריך, מפַקֵחַ, מַשגיחַ, משַעֵר, מִתבּונֵן, מִתעַמֵק, סוקֵר, עורֵך מֶחקָר, פּוקֵד, צורֵף, שואֵל, שוקֵל, בּודֵק (בַּדקָני), בּולֵש, מאַבחֵן, מבָרֵר, מגַשֵש, מחַטֵט, מחַפֵּשׂ, מִסתַכֵּל, מרַגֵל, מרַחרֵחַ, מַשקיף, סורֵק [שדה סמנטי: בּחינה] | ניגודים: מִתעַלֵם
בוחַן
(תוצאה דומה)
[ש"ע]
1. בּדיקה , בּחינה , טֶסט , מִבחָן , ניסָיון [שדה סמנטי: בּחינה]
2. אֶבֶן בּוחן , אַמַת מידה , בַּחוּן , קריטֶריון קנֵה מידה [שדה סמנטי: מידה]
אִבחֵן, אָכֵן, אֶצלכֶן, אֶתכֶן, אִתְכֶן, בוחֵן, בָכֵן, בַעַדכֶן, גוחֵן, הֶבְחֵן, הָכֵן, הִתחַנחֵן, חֵן, טוחֵן, יְאַבחֵן, יִיבָחֵן, יִיטָחֵן, יִירָכֵן, יִיתָכֵן, כולכֶן, כְלַפֵיכֶן, להיבָחֵן, להיטָחֵן, להֵירָכֵן, להיתָכֵן, לָכֶן, לָכֵן, מְאַבְחֵן, מבַדחֵן, מולכֵן, מַטחֵן, מִצטַחֵן, מִתבַדחֵן, מִתְחַנְחֵן, נֶגדֶכֵן, סוכֵן, עלֵיכֶן, עִמָכֶן, צוחֵן, רוכֵן, שוכֵן, שָכֵן, שֶלָכֶן, תוכֵן, כמו כֵן, לִפְנֵי כֵן, כור בוחֵן