בוחן פירוש

פירוש

בוחן, בּֿוחַן²

1. [עח] (בגמולוגיה) אבן אפורה-שחורה דמוית צור, שימשה לבדיקת טוהר הזהב והכסף על־ידי שפשוף המתכת הנבדקת;

2. [תנ] מבחן, בחינה: כִּי בֹחַן וּמָה אִם גַּם שֵׁבֶט מֹאֶסֶת לֹא יִהְיֶה נְאֻם, אֲדֹנָי ה׳ (יחזקאל כא, 18); לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה׳, הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן, אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת, מוּסָד מוּסָּד הַמַּאֲמִין לֹא יָחִישׁ (ישעיה כח, 16) (ראו: אֶבֶן בּוחַן)

דקדוק למילה בוחן

מין	נקבה
חלק דיבר	שם עצם
שורש	בחן

ביטויים עם המילה בוחן

← אבן בוחן

מקור המילה בוחן (אטימולוגיה)

לא נמצאה אטימולוגיה לערך בוחן

מילים נרדפות למילה בוחן

בּוחֵן (תוצאה דומה)
[ש"ע]
1. אינסְפֶּקטור , בַּדָק , טֶסטֶר , צֶנזור [שדה סמנטי: צנזורה]

2. [פ'] אומֵד, בַּדקָני, בּודֵק, בּוהֶה, בּוחֵר, בּורֵר, בֶּחָן, בָּר, דורֵש, דָן, דַקדְקָני, חוקֵר, טועֵם, לומֵד, מאַמֵד, מֵבין, מודֵד, מנַסֶה, מעַיֵין, מַעריך, מפַקֵחַ, מַשגיחַ, משַעֵר, מִתבּונֵן, מִתעַמֵק, סוקֵר, עורֵך מֶחקָר, פּוקֵד, צורֵף, שואֵל, שוקֵל, בּודֵק (בַּדקָני), בּולֵש, מאַבחֵן, מבָרֵר, מגַשֵש, מחַטֵט, מחַפֵּשׂ, מִסתַכֵּל, מרַגֵל, מרַחרֵחַ, מַשקיף, סורֵק [שדה סמנטי: בּחינה] | ניגודים: מִתעַלֵם

בוחַן (תוצאה דומה)
[ש"ע]
1. בּדיקה , בּחינה , טֶסט , מִבחָן , ניסָיון [שדה סמנטי: בּחינה]

2. אֶבֶן בּוחן , אַמַת מידה , בַּחוּן , קריטֶריון קנֵה מידה [שדה סמנטי: מידה]

חרוזים למילה בוחן

בּוֹחַן, דוֹחַן, לַחַן, תַּחַן

להרחבה ראה:
גבהן, גבן, אבובן, אגן, אבדן, בזבזן, אקדחן, בוחן, אוקטן, אוריין, אבקן, אהלן, אומן, דוברמן, אונן, דורסן, אופנוען, יען, אולפן, אגרופן, אצן, ג'ריקן, אקרן, באשן