בוצר, בּוֹצֵר1
[תנ] קוטף ואוסף את הענבים מהכּרם
בוצר, בּוֹצֵר1 פירוש
1. [תנ] קוטף ואוסף את הענבים מהכּרם: כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה (דברים כד, 21); תבואה לקצור וענבים לבצור (תוספתא מעשרות ג, טו); היוגבים בוצרים את הענבים מן הגפנים;
2. [יב] (בהרחבה) קוטף שושנים: בואו לגינתי ושושנים... בּיצרוּ (מלשון הפיוט);
3. [תנ] מקצץ, מחליש, מכניע: יִבְצֹר רוּחַ נְגִידִים נוֹרָא לְמַלְכֵי אָרֶץ (תהילים עו, 13)
***
בוצר פרוש | בוצר פירוש | בוצר מילון | בוצר הגדרה מילונית | בוצר מילון עברי | בוצר מילון אנציקלופדי | בוצר אנציקלופדיה | בוצר תרגום
בוצר פירוש השם | בוצר פירוש המילה | בוצר משמעות המילה | בוצר ביטויים | בוצר דקדוק | בוצר לשון | בוצר ניבים | בוצר אטימולוגיה
בוצר מילים נרדפות | בוצר ניגודים | בוצר חריזה | בוצר חרוזים | בוצר צירופים | בוצר פתגמים | בוצר ניבים | בוצר תחביר
בוצר ביטויים | בוצר ציטוטים | בוצר ראשי תיבות