בורר, בּוֹרֵר¹ פירוש

1. [תנ] מפריד את הטוב מן הרע; בוחר: וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי (יחזקאל כ, 38); זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד (סנהדרין כג); איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם (אבות ב, א);

2. [תמ] מבהיר, מסלק את הסתוּם ואת המעוּרפּל: ובוררין את הדבר כשמלה חדשה (כתובות מו:);

3. [תנ] חוקר דבר, בודק דבר: כִּי אֶת כָּל זֶה נָתַתִּי אֶל לִבִּי וְלָבוּר אֶת כָּל זֶה (קוהלת ט, 1);

4. [תנ] בּוחֵר, מַבדיל: ובָרוֹתִי מִכֶּם המֹרדים (יחזקאל כ, 38)
אנגלית: select, choose, separate

***