1. [תמ] צמוּד, מחוּבר בדֶבק: כשתי תמרות הדבוּקות זו בזו (סנהדרין סד.); יבואו בני הנשוּקה וייפלו ביד הדבוּקה (סוטה מב)
2. [תמ] כּרוּך אחרֵי, נמשך
3. [יב] (בדקדוק ימֵי הביניים) נִסמך: "זקן-בֵּיתו" - לפי שהיא דָבוּק, נקוּד: זְקַן (רש"י בראשית כד 2)
4. [תמ] סמוך, קרוב: דבוקין זה לזה (תנחומא סוקר לב)
טעות \ הערה