1.[תמ] קול או צליל לא ברורים, הֵד: התוקע לתוך הבור... אם קול שופר שמע - יצא ואם קול הבָרה שמע - לא יצא (ראש השנה ג, ז); לא היו ישנין כל הלילה, כדי שישמע כוהן גדול קול הבָרה, ולא תהא שֵינה חוטפתו (יומא יט)
2. [יב] (בדקדוק) יחידת הגִייה המוּרכֶּבֶת מעיצוּר וּתנוּעה אחריו (הבָרה פּתוּחה) או מעיצור, ותנועה ועיצור (הבָרה סגוּרה) (בלועזית: פוֹנֵמה): נָטַע - שם דבר הוא וטעם הבָרָתו למעלה בַּנון (רש"י, איוב יד 9)
3. [עח] מִבטא, הגייה: חברתי מדברת בהבָרה אשכנזית
4. [תמ] שמוּעה: עדיין לא יצאה הבָרה בעיר (ירושלמי סנהדרין כח, ג); לא שמעו קול הבָרה (גיטין פט)
טעות \ הערה