חייב

1. [תמ] שמוּטל עליו לשלם חוב או למלא חובה (ההפך: פָּטוּר): חַייבת אשה בטיפול בנה כל עשרים וארבעה חודש (נידה ב, ד)
2. [תמ] שהורשע בדין, נמצא אשם (ההפך: זַכַּאי): שניים אומרים זכאי ואחד אומר: חַיָיב - זכאי (סנהדרין ג, ו)
3. (בהרחבה) חוטא, רשע: זיכה את הזכאי וחייב את החַיָיב (סנהדרין א, ג)
4. שנֶאלָץ, שמוכרח: בכל דור ודור חַייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים (פסחים י, ה)
5. הישות המהווה את האחראית העיקרית לתשלום חוב במסמך כספי - ושמו מופיע ככזה על המסמך - כגון על שטר או שק
6. בעל חוב, או לווה, שמגיע ממנו כסף לנושים, או שהוא נמצא בהתחייבות מסויֶמת לאחר ויש לו חובה חוקית לשלם זאת, ללא כל קשר לשאלה כיצד נוצר החוב. (לדוגמה: מנפיק אגרת חוב; לווה כספים מבנק; מי שקיבל סחורה באשראי וכיוצ"ב)
7. בעל חוב, או לווה, שמגיע מהם כסף לנושים. מי שצריך לשלם חוב
8. בפקודת פשיטת רגל: אדם בן שמונה עשרה שנה ומעלה שהוא עשה - או שנעשה לו - מעשה פשיטת רגל
9. בחוק ההוצאה לפועל: מי שפסק דין ניתן לחובתו
10. להיות במצב של התחייבות לשלם או לספק דבר מה לאחר, בתמורה למשהו שהתקבל

אנגלית: owe, debtor, liable, payer

***

ראה: מחַיֵיב

***