חצוב

ראה: חיצוּב

***

1.[תנ] שפיסלו אותו מסלע, חטוב: בתים מלאים כל טוב, ברות חצוּבִים כרמים וזיתים (נחמיה ט 25); ובֹרות חצוּבים אשר לא חצבת, כרמים וזיתים אשר לא נטעת (דברים ו 11)
2. [יב] (בהשאלה) חָרוּת, חקוּק: מי הוא שיהיה רשאי להרהר אחר מידותיו וגזרותיו של ... הקדוש ברוך הוא, אשר הם חצוּבים מלפניו (מדרש רבה שמות ו); מאש חצוּבָה ומני יָם רחבה (מלשון הפיוט)
3.[יב] (בדקדוק) גזור: מלת "רקם" חָצוב מן "רק" והמֵם נוספת בו וכן תהיה אומר "תהום" חָצוּב מן "תוהו" (ספרות ימי הביניים)
אנגלית: quarried; carved

***