1.[תנ] מוּמחֶה לבישוּל: ויאמר שמואל לטַבָּח: תנה את המנה אשר נתתי לך (שמואל א' ט 23); מעשה בּטַבָּחו של אוּנקְלוּס הגֵר, שהביא פִּתו לפני רבן-גמליאל (תוספתא כלים ב, ד); טַבַּח המסעדה הכין מנה מיוחדת לסועדים
2. [תמ] שוחט בּהֵמות: כל טַבָּח שאינו יודע הִלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו (חולין ט); טַבָּח הייתי וכל בהמה יפה שהייתי רואה כל ימות השבת, הייתי מפרישה לשבת (מדרש רבה בראשית יא); הטַבָּח במשחטה אחראי לשחיטה שתבוצע כַּהלכה וכַדין
3. [תנ] תַליָין המוציא להורֵג נידונים למָוֶות: סריס פרעה שׂר-הטַבָּחים (בראשית לז 36); אמר שר-הטַבָּחים: מדוע חרבות נקמותיך הובאו בעריהן? (ספרות ימי הביניים)
טעות \ הערה