ייחוד

1. [עח] היות נבדל, תכונה העושָׂה דָבָר שונֶה מן השאר: הופעתו רגילה, ממוצעת וחסרת כל ייחוד
2. [עח] תפיסה דָתית-פילוסופית הקובַעת שֶיֵש אֵל אחד בלבד
3. [עח] ייעוּד, הַקדָשה (שם הפעולה של מיַיחֵד): יִיחוּד המאמר לנושא זה חשוב
4. [עח] הבדלה, הקצאה: ייחוד מדף אחד בחנות לספרי שירה מקובל ברוב חנויות הספרים
5. [תמ] בּידוּד, הימָצאוּת לבד או עִם עוד אחד בלבד: נתייחדה עמו בפני שניים... אין זה ייחוד (ירושלמי גיטין מח, ג)
6. [יב] (אצל המקוּבָּלים) מעשׂים וכוָונות המביאים להתיַיחדות עִם האלוהים: וכל אלה הייחודים הם אצלי כתובים (ספרות ימי הביניים)
7. [תמ] (על אלוהים) אַחדוּת ויחידוּת: אחד ואין יחיד כייחודו (מלשון התפילה); שאין ייחוד אחר כמותו בעולם (רמב"ם הלכות יסודי התורה א, ז)
8. [עח] (אצל הדתיים) גבר ואישה לא נשואים (אם בכלל ואם לא אחד לשניה) הנמצאים יחד במקום סגור בלי נוכחות אנשים אחרים (השוו, ראו: חדר ייחוד)

***