יישוּב, יִשּׁוּב ¹ פירוש

1. [תמ] מָקום שֶגָרים בו בני אדם, כגון - עיר, כפר, קיבוץ: וכל היִישוּב כולו תחת כוכב אחד יושב (פסחים צד.); יִישוּבים חדשים נבנים בדרום הארץ

2. [עח] כּלַל התושבים בארץ, אוּכלוּסִייה: היִישוּב צפוף יותר במרכז הארץ

3. [תמ] מקום תַרבּוּת וחיי חֶברה, בביטוי - אֵינו מִן הַיִישוּב פֶּרא, אינו בן תַרבּוּת: כל שאינו לא במקרא ולא במִשנה ולא בדרך ארץ - אינו מן היִישוּב (קידושין א, י)

4. [עח] כינוי לאוּכלוּסייה היהודית בארץ ישראל מהעלִייה הראשונה ועד סוף תקופת המנדט. מכונה גם "היִישוּב הֶחָדש"
אנגלית: settlement, community

***