כוכב

1. [תנ] גרם בשמים הנראה בלילה כנקודת אור קטנה. הכוכבים, ברובם, הם כדורים לוהטים של גז ופלזמה: השמש והירח ואחד עשר כוכבים (בראשית לז, 9)
2. [עח] (באסטרונומיה) גרם שמֵימי גזי מאיר באור עצמי, בעל מסה גדולה, שכבידתו יוצרת לחץ פנימי וטמפרטורה גבוהים, ואלה יוצרים תהליכים אטומיים גרעיניים הגורמים קרינה אלקטרומגנטית. השמש היא כוכב
3. מזל (ספרותי): לכל אדם ישנו כוכב
4. [עח] אור מנצנץ הנראה לעין כשמונחתת מכה (עממי): המכה כאבה כל כך עד שראיתי כוכבים
5. [עח] פגם בפני פלדה בקצה צינור של נחתך
6. [עח] היציר הנוצר בחיבור ליפופים או מעגלים של מכשיר חשמלי רב־מופעי או של מערכת במרכז משותף
7. [עח] צורת אור בגביש או באבן חן המורכבת ממרכז אורי ומקרן או קרניים הקורנות ממנו - בייחוד בהארה חזקה
8. [עח] צורה גאומטרית בעלת חמישה קצָווֹת
9. [עח] (בביולוגיה) מערך חוטים בציטופלזמה אשר יוצאים מהצֶנטרִיוּל. נראה לרוב בעת חלוקת התא או בעת התמזגות הגרעינים בשעת ההפריה. הכוכב אינו מופיע בצמחים עילאיים
אנגלית: star

***

1. [תנ] (בהשאלה) מנהיג המאיר נתיב לעמו, כאמור בפסוק" "דרך כוכב מיעקֹב" (במדבר כד, 17)
2. [עח] שׂחקן מפוּרסם בתאטרון או בקולנוע; שחקן ספורט מפורסם וכד': הרבה כוכבים נכחו באירוע הגדול של בחירת "שחקן השנה"
3. [עח] (בארגון) מנהל בארגון בעל כושר ביצוע גבוה שמושך תשומת לב ובעל סיכויים רבים לפיתוח ולצמיחה (עגה)
4. [עח] מי שזינק לתודעת הציבור בזכות הישגים מסוימים
5. [עח] (בגסטרונומיה) סימן המשמש אות הוקרה או טיב, או רמה (של מסעדה, של בית מלון וכדומה): בפריז שהינו במלון של חמישה כוכבים שלמסעדה שלו היה כוכב 'מִשלֵין'
אנגלית: star

***

כינויו של כוכב הלכת מֶרקוּרי, כוכב הלכת הקרוב ביותר לשמש. מקיף את השמש בשמונים ושמונה יום במרחק של חמישים ושמונה מיליון קילומטר וסובב סביב צירו בחמישים ותשעה יום בערך. הוא הקטן מבין שמונת כוכבי-הלכת שבמערכת השמש, וקוטרו 4,880 ק"מ בלבד. הכוכב נטול אוויר, ופני שטחו הרים ומכתשים (בלועזית: מרקורי)
אנגלית: mercury

***

מפיץ כוכבים

***