לֵב¹ פירוש

1. [תנ] האיבר המרכזי בגוף, המזרים את הדם אל כל חלקי הגוּף: נמצא בבית החזה בין שתי הריאות. "וּתָקעֵם בלֵב אבשלום" (שמואל ב, יח, 14); כל האיברין תלויין בלב (ירושלמי תרומות מו, ב)
.

2. [עח] סֵמל ציורי מקובל לדמות הלֵב ומסָמל אהבה:
האוהבים חרטו על העץ לב עם חץ ובקצותיו שמותיהם
.

3. [תנ] חָזֶה:
קשרֵם על לבךָ תמיד (משלי ו 21), אם היה לִבּה נאה לא היה מגלהוּ (סוטה א, ה), האֵם הצמידה את בנה הקטן אל לבה
אנגלית: heart

***