1. [תנ] אֶבן בִּניין מַלבֵּנית עשׂוּיה מחומֶר או מבֵּטון, שׂרוּפה באש, או מיוּבֶּשֶת בּשֶמש. כלומר, גוש מלבני עשוי מאלמנטים שונים כמו זכוכית, בטון או חול וסיד. יש לבנים מיובשות מחימר, לבנים שרופות מחרס, לבני סיליקט וכיוצ"ב: הָבה נִלבְּנָה לבֵנים ונשׂרפה לִשׂרֵפה (בראשית יא 3); הרחיק מלבֵנים שלושה טפחים (תוספתא בבא בתרא א, ד)
2. [תמ] כינוי לשורה ארוכה בכתיבה המָסורתית של כמה שירים בתָנָ"ך (ההפך: אָריחַ)
3. [עח] גוּש זכוּכית, בֵּטון או חול וסיד דמוּי לבֵנה: הקיר שבצד הדלת מקושט בלִבנֵי זכוכית
אנגלית: building block, brick