לבנה

1. [תנ] אֶבן בִּניין מַלבֵּנית עשׂוּיה מחומֶר או מבֵּטון, שׂרוּפה באש, או מיוּבֶּשֶת בּשֶמש. כלומר, גוש מלבני עשוי מאלמנטים שונים כמו זכוכית, בטון או חול וסיד. יש לבנים מיובשות מחימר, לבנים שרופות מחרס, לבני סיליקט וכיוצ"ב: הָבה נִלבְּנָה לבֵנים ונשׂרפה לִשׂרֵפה (בראשית יא 3); הרחיק מלבֵנים שלושה טפחים (תוספתא בבא בתרא א, ד)
2. [תמ] כינוי לשורה ארוכה בכתיבה המָסורתית של כמה שירים בתָנָ"ך (ההפך: אָריחַ)
3. [עח] גוּש זכוּכית, בֵּטון או חול וסיד דמוּי לבֵנה: הקיר שבצד הדלת מקושט בלִבנֵי זכוכית
אנגלית: building block, brick

***

1. [יב] לובֶן, צבע הלָבן (ספרותי, לרוב בצירופי סמיכות): הַשקי וּשקי עָפרה את פּי בִּשׂפַת שָני וּבלִבנַת שֵן (מלשון הפיוט), לבנת השלג
2. [עח] השכבה הלבנה בקליפת פרי ההדר (בלועזית: אלבדו)

***

סוג עצים עשירֵי שׂיחים ממשפחת הלִבניים. ענפיו מכוסים לֶבד, פרחיו ריחניים ולבנים. מוצאו מאזור הים התיכון. ממינים אחדים הפיקו בעבר שׂרף ריחני - סטורקס, שמשַמֵש בעיקר לצרכים רפואיים. בעבר שימש גם מקום פולחן: וַיִקַח לו יעקב מַקַל לִבנֶה לַח (בראשית ל 37); עץ הוא ושמו לִבנֶה (רש"י בראשית ל 37)
אנגלית: birch

***

יָרֵח: וחָפרה הלבָנה וּבושה החַמָה (ישעיה כד 23); הרואה חַמה בתקופתה, לבָנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כּסִדרָן (ברכות נט:); העננים כיסו את הלבָנה, והלילה היה חשוך
אנגלית: Moon

***

סוג של גבינה נוזלית חמוצה בצבע לבן
אנגלית: labaneh

***

ראה: לְבונָה

***

ראה: לָבָן

***