1. [תנ] אֶבן בִּניין מַלבֵּנית עשׂוּיה מחומרים שונים בהם בֵּטון, חִֵימר וכדומה שׂרוּפה באש, או מיוּבֶּשֶת בּשֶמש: הָבה נִלבְּנָה לבֵנים ונשׂרפה לִשׂרֵפה (בראשית יא 3); הרחיק מלבֵנים שלושה טפחים (תוספתא בבא בתרא א, ד)
2. [עח] גוּש זכוּכית, בֵּטון או חול וסיד דמוּי לבֵנה: הקיר שבצד הדלת מקושט בלִבנֵי זכוכית
אנגלית: building block, brick
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
![לְבָנָה [תנ]](assets/images.lib/0_25041500_1541442150_568920585.jpg)
טעות \ הערה