מטיל פירוש

1. [תנ] משליך, זורק:
וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית וַיֹּאמֶר אַכֶּה בְדָוִד (שמואל א' יח, 11)

2. [תמ] משַחרר מגוּפו (ביצים, גלָלים), ממליט, פּולֵט: התרנגולת מטילה ביצים

3. [עח] מחַיֵיב לעשׂות (משׂימה) או לשַלֵם (מס, קנס): המפקד הטיל על חייליו משימה קשה
אנגלית: throw, drop, impose, lay

***

זורק:
אור היום התעמעם כאשר הבית השכן הטיל את צלו פנימה
אנגלית: throw

***

משליך, מַפּיל (בעיקר ביצים, מִסים):
העיריה מטילה מִסים כבדים על התושבים
אנגלית: imposes

***

1. [תנ] גוּש מַתֶכת מָאֳרך; מוט ברזל חזק, גוּש:
"גְרָמָיו כִּמְטִיל ברזל" (איוב מ, 18)

2. [עח] מתכת יצוקה מכסף או מזהב בצורה מסוימת המשמשת למסחר. זהב או כסף בצורת מטיל יצוק או צובר, כלומר - שלא בצורה של מטבעות ותוך התעלמות מערכו כמטבע. אלה נסחרים ב'שוק מטילים' (bullion market), שהוא השוק שבו סוחרי מטילים קונים ומוכרים מטילי כסף וזהב. המטילים עשויים בגדלים סטנדרטיים לפי מִפרָטים של טוהר ואיכות, ומשמשים ליישוב יתרות בינלאומיות, לתעשיית תכשיטים וכדומה
אנגלית: bullion

***

ראה: מטַייל

***

ראו: מטוּיָל

***