מַכָּה [תנ] ¹ פירוש

1. פגיעה, מגע נִמרָץ - בעיקר בַּיָד או במכשיר - כדי להכאיב או כּדֵי להפעיל כּלי עבודה וכד', מהלוּמה, חבָטה עזה: ויך אותם שוק על ירך מכה גדולה וירד וישב בסעיף סלע עיטם (שופטים טו, 8); הכה באחד ידו... שמכה של ביזיון היא (תוספתא בבא קמא ט, לא)

2. פֶּצע: מכף רגל ועד ראש אין בו מתום פצע וחבורה ומכה טריה (ישעיה א, 6); נותנין רטייה על גבי מכה מערב שבת, והיא מתרפאה והולכת בשבת (ירושלמי שבת ג, ד)
אנגלית: blow ,killing

***