מְמַשְׁכֵּן [תמ] ¹ פירוש

1.(לווֶה) מוסֵר חֵפץ למַלוֶוה או רושם מקַרקְעין על-שֵם המַלוֶוה עַד להַחזָרת חובו, נותן כּמַשכּון: מעשר שני אין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו (מעשר שני א, א); משכן לו בית ומשכן לו שדה (תוספתא בבא מציעא ד, ו); הוא משכן את דירתו לבנק תמורת הלוואה

2. (את פלוני) לוקח מַשכּון מפּלוני הלווֶה: אלמנה - אין ממשכנין אותה (בבא מציעא ט, יג); שליח בית דין שבא למשכנו הרי זה נכנס לביתו וממשכנו ולא ימשכנֶנו דברים שעושין בהן אוכל נפש (בבא מציעא קג:)
אנגלית: guarantee, use as collateral

***