מפיל

(לא: מֵ-)
1. [תנ] גורם לאַחֵר שיִיפּול, מוריד מתוך גרימת אָבדַן שיווּי המִשקָל: והפילו השֹפט והִכָּהו לפניו (דברים כה 2); נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים (ברכות מג:); המתאגרף הפיל את יריבו והצמידו לקרקע
2. [עח] זורק כּלַפֵּי מַטה, משליך למַטה: התינוקת מפילה צעצועים מן העגלה
3. [עח] מֵביס: החֶברה החדשה הצליחה להפיל את החברות הוותיקות
4. [עח] מכשיל בהצבעה (תָכנית, הצעה): האופוזיציה הפילה את הצעת החוק
5. [תמ] (אישה הָרה) נשמט העוּבָּר שבּרַחמהּ: ילדה וָלָד מת או ולד שאינו בן קיום (אבות ה, ה)
6. [תנ] משמיד, מַכריעַ: והפלתים בחרב לפני אֹיביהם (ירמיה יט 7)
7. [תנ] מחסיר, כאמור בפסוק: "ולא הִפִּיל מכל דבריו אָרְצָה" (שמואל א' ג, 19)

***