1. [תנ] גורם לאַחֵר שיִיפּול, מוריד מתוך גרימת אָבדַן שיווּי המִשקָל: והפילו השֹפט והִכָּהו לפניו (דברים כה 2); נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים (ברכות מג:); המתאגרף הפיל את יריבו והצמידו לקרקע
2. [עח] זורק כּלַפֵּי מַטה, משליך למַטה: התינוקת מפילה צעצועים מן העגלה אנגלית: drop; throw down
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה