1.[תמ] מֵביא לידי פּשָרה, מתַוֵוך בין יריבים בכַוונה להביאם לידי פשָרה: ושניים שפישרו אינם יכולים לחזור בהם (תוספתא סנהדרין א, ט); עורכת הדין מפשרת בין השותפים לשעבר
2. [תמ] משַחרר, מַתיר: נסתבכו בגדיו בקוצים הרי זה מפשרן (ירושלמי שבת יא)
3. [עח] מבָאֵר, פּותר בּעיָה: הפסיכולוגית עוזרת לו לפשר את בעיותיו
טעות \ הערה