מקום פירוש

1. חֵלק מסוּיָם בַּמֶרחָב:
המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קֹדש הוא (שמות ג 5); לא מקומו של אדם מכבדו, אלא אדם מכבד את מקומו (תענית כא:); מקום המפגש הוא ליד השער הראשי

2. נֶפַח שגוּף מסוּיָם תופס במֶרחב: ואנֹכי פִניתי הבית ומקום לגמלים (בראשית יד 31); הפסנתר תופס מקום גדול

3. שֶטַח פָּנוּי לחפץ, לגוף וכד', רֶוַוח, חָלָל: יִקָּווּ המים... אל מקום אחד (בראשית א, 9); ובתֹפת יקברו מאין מקום לקבור (ירמיה יט 11); יש הרבה מקום בדירה החדשה (ראו: המקום)
אנגלית: place

***

1. [תנ] יִישוּב, אזור מחיה, סביבה, מקום מגורים:
וישאלו אנשי המקום לאשתו (בראשית כו 7); לעולם ידוּר אדם במקום רבו (ברכות ח.); וגָלִיתָ ממקומך אל מקום אַחֵר (יחזקאל יב, 3); אנחנו גרים במקום קטן ומרוחק יִישוּב

2. [תמ] שֶטַח ישיבה לאדם, מושָב: בשִמךָ יִקראוּךָ ובמקומךָ יושיבוּךָ (יומא לח.); הזמנתי שני מקומות במסעדה

3. [תמ] מַצָב, מַעמָד: אל תדין את חברךָ עד שתגיע למקומו (אבות ב, ד); הספורטאית הגיעה למקום הראשון בתחרות

4. [עח] מבנה המיועד למטרה מסוימת: המקומות המקודשים נעשו מקום עלייה לרגל למאמינים (ראו: המקום)
אנגלית: surroundings; region, area; situation

***

ראה: מיקוּם

***