מָקוֹם [תנ]¹ פירוש

1. חֵלק מסוּיָם בַּמֶרחָב: המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קֹדש הוא (שמות ג 5); לא מקומו של אדם מכבדו, אלא אדם מכבד את מקומו (תענית כא:); מקום המפגש הוא ליד השער הראשי

2. נֶפַח שגוּף מסוּיָם תופס במֶרחב: ואנֹכי פִניתי הבית ומקום לגמלים (בראשית יד 31); הפסנתר תופס מקום גדול

3. שֶטַח פָּנוּי לחפץ, לגוף וכד', רֶוַוח, חָלָל: יִקָּווּ המים... אל מקום אחד (בראשית א, 9); ובתֹפת יקברו מאין מקום לקבור (ירמיה יט 11); יש הרבה מקום בדירה החדשה (ראו: המקום)
אנגלית: place

***