מרחב

1.[תנ] מָקום שגבוּלותיו רחוקים זה מזה, מקום מרוּוח ורחב ידיים: ההולך למרחבי ארץ (חבקוק א 6); הבטנו מהחוף אל מרחבי הים
2. [עח] (בהרחבה) תחוּם (מִקצועי): חידושים במרחב הרפואה
3. [עח] (בּגֵאומֶטריה) מקום שתופסים היצירים התלַת- ממַדיים (כנגד: מישור): הנדסת המרחב
4. [תנ]רוָוחה, חופֶש, פעולה, ישועה: ויֹצֵא למרחב אותי (שמואל ב' כב 20); הציפור שוחררה למרחב
5. [עח] חלל, אין-סוף: תנועת הכוכבים במרחב
6. [עח] (בּצבא) שֵם כולל לאֵזור פּעוּלה נרחב: מטוסי האויב חדרו למרחב האווירי של מדינתנו
7. [עח] (במשטרה) תת-מחוז: שוטרי המרחב
8. [תנ] מקום רחב ומרוּוח. (גם בהשאלה), כאמור בפסוק: "העמדתָּ בַּמֶרְחָב רַגְלָי" (תהילים לא, 9)

***

ראה: מוּרחָב

***