1. [עח] חוסֶר קיצוניוּת, נטִייה להִתפַּשרוּת: מתינוּתו פייסה בין הצדדים
2.[תמ] אִטִיוּת: עד שלא חטא אדם הראשון היו המזלות מהלכין דרך קצרה ובמהירות, משחטא, סיבבן דרך ארוכה ובמתינוּת (מדרש רבה בראשית י)
3. [יב] יִישוּב הדַעת, חוסר פּזיזוּת: יועץ החכמה - המתינוּת (ספרות ימי הביניים); הצדדים המידיינים החליטו לדון בעניין המתינוּת;
אנגלית: moderation
טעות \ הערה