1.[תמ] מתנועע, לא יַציב: הייתה עיניו כהה וסימאה, שינו נדוּדה ועקרה (תוספתא בבא קמא ט, כז); ביום השחקים רועשים מהמון סוסים וארץ בשעטתם נדוּדה ומוּנעת (מלשון הפיוט); היזהר מלהישען על עמוד נָדוּד
2. [יב] מרוּחק, נַעשֶׂה נודד: ביד בבל בדודה ביד פרס נדודה (מלשון הפיוט)
3. [עח] מסוּלק, מטוּלטל: הוא היה מוטרד ושנתו נדודה
4. [עח] מפוּזר, סָר: כשרוחך נדוּדה אינך יכול להקשיב
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה