נוֹדֵד¹ פירוש

1. [תנ] עובר ממָקום למָקום - בדרך- כלל למֶרחַקים, כגון ציפּורים (בּעונה מסוּיֶמת) וכד'; עוזב את מקום מגוריו, עובר ממקום למקום: הנה אַרְחִיק נְדֹד (תהילים נה, 8); כצפור נודֶדֶת מן קִנה כן איש נודֵד ממקומו (משלי כז 8); הפליטים נודדים מארץ לארץ; ת': הציפורים הנודדות חָרפו בארצנו

2. [עח] משוטט, נָע בּלי מַטָרה, עובר מעניין לעניין וממקום למקום: הוא נודֵד בדרכים ומקל הנדודוים בידו; עם הגיל הנדידה של תודעתו הפכה לחמורה יותר

3. [תנ] מֵניעַ (כָּנף, עַפעַף), מֵזיז: ולא היה נֹדד כנף ופֹצה פה ומצפצף (ישעיה י 14)

4. [תמ] מִתנועֵעַ, מתנדנד: היכָּהוּ על שִנו ונדדה (תוספתא בבא קמא ט 27)
אנגלית: wander, roam

***