נודד

ראה: מנודָד

***

1.[תנ] עובר ממָקום למָקום - בדרך- כלל למֶרחַקים, כגון ציפּורים (בּעונה מסוּיֶמת) וכד': כצפור נודֶדֶת מן קִנה כן איש נודֵד ממקומו (משלי כז 8); הפליטים נודדים מארץ לארץ; ת': הציפורים הנודדות חָרפו בארצנו
2. [עח] משוטט, נָע בּלי מַטָרה: הוא נודֵד בדרכים ומקל הנדדוים בידו
3. [תנ] מֵניעַ (כָּנף, עַפעַף), מֵזיז: ולא היה נֹדד כנף ופֹצה פה ומצפצף (ישעיה י 14)
4. [תנ] נָס, נמלט: כי מפני חרבות נדדוּ מפני חרב נטושה (ישעיה כא 15); האזרחים נדדוּ על נפשם מזירת הקרבות
5. [תנ] נרתע, מתרחק: והיה כל רֹאיך יִדוד ממך (נחום ג 7); ראי בחוץ נדדו ממני (תהילים לא 12)
6. [תמ] מִתנועֵעַ, מתנדנד: היכָּהוּ על שִנו ונדדה (תוספתא בבא קמא ט 27)

***

נַוָוד, משוטט: סַתרי נִדָחים נֹדד אל תגַלי (ישעיה טז 3); זקנים יצאו ולא שבו למו ועניי הצאן נודדים (מלשון הפיוט); לנודדים אין בית קבוע

***

(בגאולוגיה) חלוק, גוש סלע, חולות או גושי קרחונים שעוברים ממקום למקום

***

(נדד
1. עוזב את מקום מגוריו, עובר ממקום למקום, כאמור בפסוק: "הנה אַרְחִיק נְדֹד" (תהילים נה, 8)
2. עובר, חולֵף, כאמור בפסוק: "בלילה ההוּא נָדְדָה שנת המלך" (אסתר, ו, 1)
3. מטַלטֵל, כאמור בפסוק: "ולא היה נֹדֵד כָּנָף וּפֹצֶה פֶּה" (ישעיה י, 14) נוֹדָד [פ'] (נדד נודד, נמלט, כאמור בפסוק: "שֶמֶש זרחה ונוֹדַד..." (נחום ג, 17) נודֵח, נֹדֵחַ [פ'] (נדח דוחף, מנחית (גרזן על) מֵניף, כאמור בפסוק: "לא תשחית... לִנְדֹחַ עליו גַּרְזֶן" (דברים כ, 19) נוֹדָע(sup1 (/sup [ת'] ראה: יוֹדֵעַ נוֹדָע(sup2 (/sup [פ'] (ידע 1. נִגלֶה, מקַבֵּל ידיעה, כאמור בפסוק: "ואחרֵי הִוָדְעִי סָפקתי" (ירמיה לא 19) 2. מתגלה, כאמור בפסוק: "וּשמי ה' לא נוֹדעתי להם" (שמות ו 3) 3. נראֶה, מוכּר, כאמור בפסוק: "ולא נוֹדַע כי באוּ אל קִרְבֶּנָה" (בראשית מא 21)

***