נופל

1.[תנ] יורד ירידה מהירה וחופשית מתוך אָבדָן שיווּי המשקל, צונח בעל-כּורחו או במפתיע כּלפּי מטה: כי יכרה איש בֹר ולא יכַסֶנוּ ונָפַל שמה שור או חמור (שמות כא 33); הוא נָפַל מעל גב הסוס
2. [תנ] מת (במלחמה), נהרג, מוּשמד: ויִפֹּל מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש (שמות לב 28); עתידין ישראל לִנפּול במדבר, שנאמר (מכילתא פרשת בשלח); שניים מחיילינו נָפלו בקרב נגד המחבלים
3. [תנ] נִכבּש, נִתפָּס (בפח, בידי אויב וכד'), נלכּד: נָפלה נפלה בבל (ישעיה כא 9); הם נָפלו בידי האויב
4. [תנ] נכשל, אינו מחזיק מעמד: בוטח בעשרו הוא יִפֹּל (משלי יא 28); הוא לא יתאמץ די ונָפל
5. [תנ] (על פניו) משתטח, משתחווה: ויִפֹּל על פניו וישתָחוּ (שמואל ב' ט 6)
6. [תנ] (מ-) פּחוּת בּעֶרכּו (בהשוואה ל-): גם לי לבב כמוכם, לא נֹפֵל אנֹכי מכם (איוב יב 3)
7. [יב] (בּדִקדוּק) חסֵר, נשמָט, נעלם: ואני חושב כי היוד ב"בלתי" גם כן נופֶלֶת (ספרות ימי הביניים)
8. [תמ] הולם, מתאים: "שאֵרה כּסוּתה" - כסות שהיא נופֶלֶת לשארה: אם הייתה ילדה, לא ייתן לה של זקֵנה, זקנה - לא ייתן לה של ילדה (מכילתא פרשת משפטים)
9. [עח] משַמש פועַל עֵזר בּבּיטוּיים בהוראת: מתרחש, חָל, קורֶה וכד', כגון: נופֶלֶת טעות, נופלת דלקה, נופלת הכרעה; יום הולדתה נופֵל השנה בחנוכה
10.[תנ] יורד בקפיצה מכוּוֶנת, צונח: ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק, ותִפֹל מעל הגמל (בראשית כד 64)
11.[יב] מזדמן: נפלו במקום... שני אנשים מאנשי ארצנו (ספרות ימי הביניים); אורחים נפלו בביתנו לארוחת ערב
12.[תנ] חונה, שוכן: וישכנו מחולה עד שור, אשר על פני מצרים, בֹאכה אשורה, על פני כל אחיו נָפַל (בראשית כה 18)
13.[תנ] מתקיף, מתנפל: ויבֹא יהושע וכל עם המלחמה עמו עליהם... וַיִפּלוּ בהם ויתנם ה' ביד ישראל (יהושע יא 8-7)
14.[תנ] שוכב: כי ימצא חלל באדמה... נֹפֵל בשדה לא נודע מי הכהו (דברים כא 1)
אנגלית: fall, drop; conquered; killed; inferior

***