1.[תנ] חֶלקיק הניתָז מֵעֶצם בוער, זִיק, גֵץ: והיה החסֹן לנעֹרת ופֹעלו לניצוץ ובערו שניהם יחדו (ישעיה א 31); ניצוץ נַפּח מעלה שלהבת (בן סירא); ניצוץ דבריו יכילוהו ספריו (רבי יהודה הלוי); ניצוצות אש ניתזו מהמדורה
2. [עח] (בהשאלה) כַּמוּת כלשהי של יסוֹד נִשׂגָב או מעוֹדֵד, כגון קדוּשה, גאוֹנוּת, תִקווה: בכתביו ניכר ניצוץ של גאונות
3. [עח] משהו, קצת: ניצוץ חיים נותר בגופו
4. [תמ] רְסיס, נֶתז, טיפּה: ניצוצות (של שתן) ניתזין על רגליו (נידה יג.)
5. [יב] (בקבלה) קרן אור, חלק קדוּשה המתפּזר בתוך הטוּמאה: כי האור ניצוץ מן השמש, אף על פי שהיא נסתרת (הכוזרי ב, ז)
6. [יב] מלאך: ניצוצים נקבצים לך יחד ירננו, בעד עמוסים החמוסים לך קולם יחננו (רבי שלמה אבן גבירול)
טעות \ הערה