נִלְקָח פירוש

1.[תנ] מתקבּל בּידֵי אדם, נתפּס, מוּבא, עובר לרשות אחֵר, נאחז: "אֶל הִלָּקַח ארוֹן הָאלֹהִים" (שמואל א' ד, 19); ״ותלָקח אסתר אל בית המלך״ (אסתר ב, 8); ״הנִלקָח בסערה מעלה ובגדודי אש (מרום)״ (בן סירא מח, ט); הצעצוע נִלקָח מידי התינוק והוא פרץ בבכי;

2. [תמ] נקנֶה: ״כוסבר שבהרים והכרפס שבנהרות... פטורין מן המעשרות ונִלקָחים מכל אדם״ (שביעית ט, א);

3. מוּצא, מוּסָר: "לָשׂוּם לֶחֶם חֹם ביום הִלָּקְחוֹ" (שמואל א' כא, 7);

4. [עח] (בּהשאלה) מֵת, נפטר: ידידנו היקר נִלקַח מאתנו בטרם עת

***