1.[תנ] נסגר לגמרי, נאטם: כי החלו הפרצים להִסָתֵם (נחמיה ד 1); שאם ייסָתֵם אחד מהם (מן החללים שבגוף) או אם ייסָתֵם אחד מהם (תפילת "אשר יצר"); החור שבגג נִסתַם
2. [עח] מתמַלא כל חלָלוֹ: הבור נִסתָם
3. [תמ] נעלם מן הידיעה, לא נודע: שביקש יעקב אבינו לגלות את הקץ, ונִסתַם ממנו (מדרש רבה בראשית 13); התנהגותו נִסתְמה ממנה
טעות \ הערה