נפילה פירוש

1. [תמ] ירידה מהירה בגלל אָבדַן שיווּי המשקל:
אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור (בבא קמא ה, ז); הוא נחבט קלות בנפילָתו

2. [תמ] תבוּסה, מַפָּלה, כּניעה: שתחילת נפילה - ניסה (ירושלמי סוטה כב, ב); נפילת המוצב בידי האויב

3. [תמ] ירידה ממעמד גבוה, שִפלוּת: ויהי רצון... שתסמכנו מנפילָתֵנוּ (ירושלמי ברכות ג, ג); תמוך נפילָתי, תחיש גאולתי (מלשון הפיוט); המשבר בבורסה לניירות ערך הביא לידי נפילָתם הכלכלית

4. [עח] ירידה של חלקיק בהשפעת כוח הכובד, כשהמהירות התחילית של החלקיק היא אפס
אנגלית: fall, tumble; drop

***

1. (בהידרולוגיה) ירידת מים תלולה:
נפילת מי המפל רועשת ושוצפת
2 (במוסיקה) ירידת גובה הקול

3. (בסמים) ירידה דרָסטית מתחושת הגובה שעוררו סמים, המתרחשת לאחר שימוש ממושך ומלוּוה לעתים בחרדה, ברעד, בדיכאון ועוד (עממי)
אנגלית: downfall

***

1. (במחשבים) מצב שבו מופסקת פעולת מערכת מחשב באופן בלתי־מכוון, או מתרחש מצב אחר המצריך הפעלת המערכת מחדש כדי לחדש את פעולתה התקינה. היא נגרמת בגלל בעיית חומרה או תוכנה. (גם:
התמוטטות).

2. (במחשבים) עצירה המתוכננת על-ידי תכנית או שהיא תוצאה של שגיאה לוגית בתכנית, אשר ממנה אין שיבה והתאוששות.
אנגלית: halt, downfall, defeat

***

מיתה, היפָּגעוּת בפגיעת מוות:
נפילת החיילים בקרב
אנגלית: drop-dead

***

ראה: נָפִיל

***