1. [תנ] עָנף רַך היוצא מן השורש: וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶֽה (ישעיה יא 1); האילנות... אם נוטלין נֵצֶר מהן ושותלין במקום אחר ומיד הן עולין (תנחומא פרשת לך־לך); ואטע מנצָריו כל ערוגות גנך (ספרות ימי הביניים)
2, [תמ] ענף דק המשַמש לקליעת סַלים וכד': העשירים מביאים ביכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב, והעניים מביאין אותם בסלי נצָרים של ערבה קלופה (ביכורים ג, ח); הכביסה המלוכלכת נאספה בסל נצרים שהיה ליד מכונת הכביסה
אנגלית: wicker
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה