1. [תנ] זכַּאי (לאחר שנשפט), חף מפשע: ולא יִשָׁפֵךְ דָּם נָקִי בקרב אַרְצְך (דברים יט, 10); כדבריהם כן הוא, אשר יִמָצא אתו (הגנבה) יהיה לי עבד ואתם תהיו נקיים (בראשית מד, 10); אראה בנחמה, אם לא שפכת דם נָקי (מכילתא פרשת משפטים); השופט פסק שהנאשם נָקי מאשמה
2. [תנ] פּטוּר מהתחייבוּת, חופשי: והייתָ נָקִי מֵאָלָתִי (בראשית כד, 41); הוא נָקי כי סיים לשלם את כל חובותיו
3. [עח] בלא פגם: היהלום שקניתי נקי לגמרי
אנגלית: innocent, blameless