1.[תנ] נֶפש, רוּחַ החיים: נֹתן נשָמה לעם עליה ורוח להלכים בה (ישעיה מב 5); כל זמן שהנשָמה בקִרבּי מודה אני לפניך... אדון כל הנשָמות (ברכות ס:); ורוח ונשָמה שנפחת באפינו (מלשון התפילה); יש המאמינים שהנשָמה חיה חיי נצח
2. [תמ] (בַּהָגוּת הדָתית) יֵשוּת רוּחנית השוכֶנת באדם כל זמן שהוא חי ונפרֶדת מגוּפו כשהוא מת, יסוד מיתי הקושר אדם ליסודות אוניברסליים, מוסריים או דתיים: שרפת נשָמה וגוף קיים (ספרא פרשת שמיני); נודה לך... על נִשמותינו הפקוּדות לך (מלשון התפילה)
3. [תנ] (בּהרחבה) יצוּר חַי: רק מערי העמים האלה... לא תחיה כל נשָמה (דברים כ 16); המפקיד אצל חברו, אינו רוצה שתדע בו נשָמה (ספרא, פרשת ויקרא); נשָמה מאשר תתאו - גדועה (מלשון הפיוט)
4. [תנ] נשימה, בּבּיטוּי: נִשמַת אַפּו: כל אשר נִשמַת רוח חיים באפיו... מתו (בראשית ו 22); על כל מראה אהודנו ובכל שמע אכבדנו ונִשמת אפי תעבדנו (מלשון הפיוט)
טעות \ הערה