נשען

1. [תנ] מוּנח או מַניחַ את עצמו על דָבר יַציב כּדֵי שלא יִיפּול, נִתמך: ורחצו רגליכם והשָענו תחת העץ (בראשית יח 4); והנה שאול נִשעָן על חניתו (שמואל ב' א 6); הקשיש נִשעַן על מקלו
2. [עח] (בּהשאלה) מוצֵא תימוּכים לטַענה: בטיעוניו הוא נִשעָן על תקדימים משפטיים
3. [תנ] בוטח (באלוהים, בבעל ברית וכד'), סומך על-: כי נִשענוּ על ה' (דברי הימים ב' יג 18); אל תישָעֵן על חילך ואל תאמר יש לאל ידי, אל תישען על כוחך ללכת אחר תאוות לבך (בן סירא ה א-ב); האישה נִשענה על בעלה
4. [תנ] סמוּך ל-, קרוב ל-: ואשד הנחלים אשר... נִשעָן לגבול מואב (במדבר כא 15)
5. [תנ] נֶעזָר, נִתמָך, כאמור בפסוק: "וְהִנֵּה שָאוּל נִשְעָן על חנִיתוֹ" (שמואל ב' א, 6)

***

(על) שנתמך, שמסתמך: הנִשעָן על עמוד רעוע ייפול

***