1. [תמ] סָגוּר הֵיטֵב, אָטוּם, שֶפיו סָגוּר בּמַשהוּ: החביות פתוחות - אסורות, סתוּמות - מוּתָרות (עבודה זרה סט:); ולב נָבוב ותוּשייה סתוּמה (מלשון הפיוט); הכיור סָתוּם
2. [תנ] שֶלא נֶאמָר בּמפורָש, לא בָּרוּר, אֵינו מוּבָן כַּהלָכה: כי סתומים וחתומים הדברים (דניאל יב 9); נלמד סָתוּם מן המפורש (ירושלמי שקלים יג, א); סעיף סָתוּם בחוזה
3. [עח] טיפֵּש, מטוּמטָם, קשֵה הבָנה (עממי): סָתוּם, לא מבין כלום
4. [עח] לא מוּגדָר, סתָמי: מבט סָתוּם, לא ממוקד
טעות \ הערה