1. [עח] מכַסה בעטיפה: הזבן עוטף בעבורי את המתנה בנייר צבעוני
2. [תנ] מִתכַּסה (בלבוש), עוטה, מכַסֶה, לובֵש. (גם בהשאלה): "לָבְשוּ... וַעמָקִים יַעַטְפוּ בָּר" (תהילים סה, 14); האם עוטפת את בנה בחמימות
3. [תמ] עוטה, מכַסֶה: ולובש כל מה שיכול לִלבּוש ועוטף כל מה שיכול לעטוף (שבת טז 4); עתיד עשָׂו הרשע לעטוף טליתו ולישב עם הצדיקים בגן עדן (ירושלמי, נדרים ג, יב)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה