עילה

1.[תמ] סיבּה, אמַתלה, גורם, הִזדַמנוּת מתאימה למעשׂה מתוכנן מרֹאש: עילה מצאו וטיהרו את ארץ ישראל (כתובות כ:); והנה זאת העילה היא סיבה גדולה וממנה זאת המכשלה (ספרות ימי הביניים); העילה לתאונה הייתה עייפות וחוסר ריכוז
2. [תנ] אַשמה, עַוולה: עילה... לדניאל מצד מלכותא (דניאל ו 5); אמר לו: שמא עילה מצאת בי? - אמר לו: לאו (עדויות ה, ז)
3. [עח] נימוק שהוא תנאי הכרחי להגשת תביעה משפטית
4. [יב] (בדקדוק ימי הבּיניים) רִפיון, נָחוּת של אות: אות עילה (ספר הרקמה ו)
5. [יב] חוּלשה: העילה, אשר יקראוהו הרופאים עילת הַכָּבֵד, היא עילַת רוע מזג מבלי מורסא (ספרות ימי הביניים)
6. תצריף של דברים שבהתחברם יחד הם יוצרים מצב העלול להוביל להשלכות שונות (תנו דעתכם להבדל בין הִילָּה לבין עִילָּה)

***

ראה: מְעַלֶה

***