עילוי

1.[עח] מִצטיין בכישרונות ללימוּד, כגון: זיכּרון, חריפוּת וכד';
2. [תמ] הַעלָאה, עלייה (שם הפעולה של מעַלֶה): "מי זאת עולה מן המדבר?" - עילוּיָיהּ מן המדבר (מדרש רבה שיר השירים ג)
3. [תמ] הגבָּהה, הרמה, הבָאה לידי הִתעַלוּת: דרך עילוּיו היה קרב (יומא כה:); ונָוָתי שבויה תשוב לעילוּיָיהּ (מלשון הפיוט)
4. [יב] יִתרון, עליונוּת: אין שום עילוּי לתושב על האורח (פוסקים); עילוּי כבוד שמך יתַנוּ כול באהבים (מלשון הפיוט)
5. [תמ] תוספת ועלייה במחיר של משהו או בהערכה של משהו: שאין מוסיפין חומש על עילויו של זה (ערכין ח, ג)
6. [יב] מוּנָח, אחד מטַעמֵי המקרא המחַברים המופיעים בספרי אמ"ת: איוב, משלי, תהילים: תמונת העילוּי הוא המונח ממש (ספרות ימי הביניים)אנגלית: superior
7. (בתעופה) רכיב הכוח הדינמי הכולל, הפועל על מטוס בניצב לרוח היחסית והמתנגד למשיכת הכובד;
אנגלית: buoyancy, superior

***