פיקח

1.[תמ] (בהשאלה) בַּעל כּישָרון טִבעי לנהוג בּתבוּנה כּדֵי שלא להיכּשל - בעיקר ביחָסים עִם אחֵרים, חכם ונבון: מפני שוטה אחד נאבד את כל הפיקחין (תוספתא שבת יא, 16); הווי פיקח ושתוק (יומא ז); האיש הזה פיקח מכדי להתווכח על דברים חסרי ערך
2. [תנ] שאינו עיוור: השֹחד יעוֵר פִּקחים (שמות כג 8); משל לפיקח וסומא שהיו מהלכין (מדרש רבה שמות לו)
3.[תמ] שאינו חֵירֵש
4.[תמ] שָלֵם בחוּשָיו ובשִׂכלו (ההפך: חֵירֵש, שוטֶה וקָטָן): השולח את הבערה ביד חירש שוטה וקטן - פטור בדיני אדם וחייך בדיני שמים, שלח ביד פיקח - הפיקח חייב (בבא קמא ו, ד)
5. [עח] מי שמבין את המציאות ויודע לפעול בתוכה, אם כי לפעמים חסר עומק ((שימו לב להבדל בין פִּיקֵּחַ לבין פּיכֵּחַ)
אנגלית: bright, smart

***

ראה: מְפַקֵחַ

***