צוֹמֵחַ¹ פירוש

1. [תנ] גָדֵל מן האדמה: והנה שבע שבֳּלים דקות ושדופֹת צֹמחות אחריהן (בראשית מא 6); בצלים שירדו עליהם גשמים וצמחו צומחים כארזים על יִבלי מים (שביעית ו, ג); על פני כל השטח צמחו פרחי בר

2. [תנ] (בּהשאלה) מִתפַּתֵחַ, משַׂגשׂג, מִתהַוֶוה: וארֻכָתךָ מהרה תצמח (ישעיה נח 8); מדיניות זאת צמחה על רקע השינויים בחברה

3. [עח] (מ-) נִגרָם: בגלל התעקשותך צמחה התנגדותו

4. [תמ] עולֶה מ-, מִתגלֶה: שנצמח להם גואל וגאלם (מדרש תהילים כב)

5. זורֵחַ, מַבהיק: ועמוּד אש צומֵחַ (מדרש רבה שיר השירים ג 5)

***