1. [תנ] נקי, טהור, זַך: רוח צח (ירמיה ד 11); זַכּוּ נְזִירֶיהָ משֶלֶג צַחוּ מֵחָלָב (איכה ד, 7); נפשו טהורה וצחה; המטבח שלה היה צח מרבב
אנגלית: unblemished
.
2. [יב] בָּרוּר, שדיבּוּרו בּהיר וּמדוּיָק:
שאינם בקיאים וצחים בלשון ערבית אשר יעתיקו ממנה (חובות הלבבות, פתיחת יהודה אבן תיבון)
אנגלית: clear
.
3. [תנ] צבע יפה של העור המקביל ללבן ונמשל לחלב:
דודי צח ואדום דגוּל מֵרבָבה (שיר השירים ה 10)
אנגלית: pure
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה