ציבור

1.[תמ] קָהל, חֶברה, עֵדה: אל תפרוש מן הציבור (אבות ב, ד); צא וראה מה הציבור נוהג - וינהוג (ירושלמי פאה כ, ג); כשהוא בציבור הוא מתנהג בנימוס אבל בבית הוא חוצפן
2. [תנ] ערֵמה, אוסֶף, גַל: שׂימו אֹתם שני צברים פתח השער עד הבֹקר (מלכים ב' י 8); ציבורי זיתים וחרובים (פאה ו, ד); בשל השביתה של עובדי הניקיון נערם ציבור אשפה גדול
3. [עח] (בארגון) קבוצה מגובשת, כגון משק חקלאי המבוסס על שיתוף מלא בייצור ובצריכה (בלועזית: קוֹלֶקְטִיב)
4. [עח] (בשיווק) כלל האנשים בחברה מסוימת. מנקודת ראות הפירמה, הציבור הוא אותן קבוצות אנשים שיש להם עניין ממשי או אפשרי, או שיש להם השפעה על מאמצי הפירמה להשיג את מטרותיה.
public, collective

***