1. [תנ] גידוּל קַרקַע, כל מה שצומח ועולה מן האדמה או מן המים, עשב, ירק, שיח או עץ: כארץ תוציא צִמחהּ (ישעיה סא, 11); רבבה כצמח השדה נתתיך (יחזקאל טז, 7); שתלתי בגינה כמה צמחים
2. [תמ] כינוי בעיקר לגידולי שדה: ירדו (הגשמים) לצמחין אבל לא ירדו לאילן, לאילן - אבל לא לצמחין (תענית ג, ב); לצמחים רבים היו בעבר שימושים רפואיים
אנגלית: vegetable, plant
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה