1. [תנ] מזוּקק, טָהור, נקי, בלי סיגים או פּסולֶת (נאמר בעיקר על מתכת יקרה): אִמרת ה' צרוּפה (תהילים יח 31); כֶּסף צרוּף בעליל לארץ (תהילים יב, 7); הטבעת עשויה זהב צרוף;
2. [עח] (בּהשאלה) מוּשלָם, כגון - יושֶר צָרוּף, דֵמוקרַטיה צרוּפה; התאמצנו לגלות את האמת הצרופה; החופשה בכפר הייתה תענוג צרוף (ראה:
צוֹרֵף)
אנגלית pure; perfect
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה