קדים

ראה: קֵד

***

1.[תנ] רוּחַ מזרחית יבֵשה: שִבֳּלים דַקות ושדוּפות קָדים (בראשית מא 6); רוח קדים נשבה והביאה עמה את ריח המדבר
2. [תנ] מָשָל לדִברֵי הֶבל: אֶפרַיִם רֹעֶה רוּחַ ורֹדף קָדים (הושע יב 2)
3. [תנ] מִזרח, קֶדֶם: נֶגֶד השער לַצָפון ולַקָדים (יחזקאל מ 23); היהודים התפללו תמיד ופניהם קדימה

***

קֶדֶם - מזרח. הצד שבו זורחת השֶמֶש, כאמור בפסוק: "שַעַר המקדש... הפֹּנֶה קָדים" (יחזקאל מד, 1)
רוּח קָדִים רוח מזרחית, מדברית, יבשה, הרסנית ולוהטת, כאמור בפסוק: "וה' נהג רוח קָדִים בארץ" (שמות י, 13). הקָדים הוא החמסין. רוח מזרחית המצויה בעונת הגשמים ואינה בחודשי הקיץ. החמסינים מצויים בחודשי הגשמים ובחודשי המעבר בסתיו ובאביב. כל עוד יש חמסינים לא נכנס הקיץ ועם הופעת החמסינים הראשונים בסתיו סימן שהקיץ חלף. בד"כ החמסין הוא רוח מזרחית, אך ישנם חמסינים הבאים אלינו ממערב או מדרום ואפילו מצפון־מערב

***