1.[תנ] רוּחַ מזרחית יבֵשה: שִבֳּלים דַקות ושדוּפות קָדים (בראשית מא 6); רוח קדים נשבה והביאה עמה את ריח המדבר
2. [תנ] מָשָל לדִברֵי הֶבל: אֶפרַיִם רֹעֶה רוּחַ ורֹדף קָדים (הושע יב 2)
3. [תנ] מִזרח, קֶדֶם, הצד שבו זורחת השֶמֶש, כאמור בפסוק: "שַעַר המקדש... הפֹּנֶה קָדים" (יחזקאל מד, 1), נֶגֶד השער לַצָפון ולַקָדים (יחזקאל מ 23); היהודים התפללו תמיד ופניהם קדימה (ראה:
רוחות השמים)
אנגלית: east
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה