1. [תמ] מקבּל לתוכו, סופג, יונק, מסַפּח, ממַזג: כּשֵרין שבבָבֶל ארץ ישראל קולַטתָן (כתובות קיא.); היושב במסעדה בגדיו קולטים את ריחות הבישול
2. [עח] תופס, מֵבין: הוא קולט כל דבר שמסבירים לו
3. [עח] מקבּל אדם לחֶברה והופך אותו לחֵלק בּלתי נפרד ממנה, כגון עולה חדש או יֶלד חדש לכיתה וכד': מאפיין חשוב ליובל הראשון של המדינה - ארץ קולטת עלייה
4. [תמ] משמש מִקלָט: כּשֵם שהעיר קולטת כך תחומה קולט (מכות ב, ז); בימי התנ"ך שש ערים קלטו את הרוצחים בשגגה
5. [תמ] עוצר, מעַכֵּב: משַמֶרֶת שמוציאה את היין וקולטת את השמרים... (אבות ה, טו)
6. [יב] מֵסיר, מוריד: שוּמן החלב שקולטין מעַל פָּניו (רש"י בראשית יח 8)
7. [תמ] מִתאַחֶה, מתחבּר: כל הרכָּבה שאֵינה קולטת לשלושה ימים שוב אינה קולטת (שביעית ב, ו)