1. [תמ] מקבּל לתוכו, סופג, יונק, מסַפּח, ממַזג: כּשֵרין שבבָבֶל ארץ ישראל קולַטתָן (כתובות קיא.); היושב במסעדה בגדיו קולטים את ריחות הבישול
2. [עח] תופס, מֵבין: הוא קולט כל דבר שמסבירים לו
3. [עח] מקבּל אדם לחֶברה והופך אותו לחֵלק בּלתי נפרד ממנה, כגון עולה חדש או יֶלד חדש לכיתה וכד': מאפיין חשוב ליובל הראשון של המדינה - ארץ קולטת עלייה
4. [תמ] משמש מִקלָט: כּשֵם שהעיר קולטת כך תחומה קולט (מכות ב, ז); בימי התנ"ך שש ערים קלטו את הרוצחים בשגגה
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה