1. [יב] פוגע במטרה (ל-): וקולַעַת אלֵי לִבּות בּעַיִן כּחֵץ שָחוּט (אלעזר הבבלי דיוואן ט); דבריו קלעו למטרה
2. [תנ] יורֶה, זורק, מֵטיל חֵפֶץ כלשהו בהצלחה למטרה הנִמצֵאת בּמֶרחָק מסוּיָם: קֹלֵעַ באבן אל השערה ולא יחטא (שופטים כו 16); הוא קלע את החץ למטרה ופגע במרכזה
3. [תנ] משליך, מגָרֵש, מַגלֶה: הִננִי קולֵעַ את יושבֵי הארץ בפעם הזאת (ירמיה י 18)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה