1.[יב] פוגע במטרה (ל-): וקולַעַת אלֵי לִבּות בּעַיִן כּחֵץ שָחוּט (אלעזר הבבלי דיוואן ט); דבריו קלעו למטרה
2. [תנ] יורֶה, זורק, מֵטיל חֵפֶץ כלשהו בהצלחה למטרה הנִמצֵאת בּמֶרחָק מסוּיָם: קֹלֵעַ באבן אל השערה ולא יחטא (שופטים כו 16); הוא קלע את החץ למטרה ופגע במרכזה
3. [תנ] משַלֵב שׂעָרות או חוּטים וכד' זה בזה לצַמה, שוזֵר, מפַתֵל, כאמור בפסוק: "וְקָלַע עלֵיהֶם מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים" (מלכים א' ו, 32), היא קלעה לו את שׂערהּ (סוטה ט)
4. [תנ] משליך, מגָרֵש, מַגלֶה: הִננִי קולֵעַ את יושבֵי הארץ בפעם הזאת (ירמיה י 18)
5. [תנ] מגַלֵף דמוּיות כּמו מַעשֵׂה אריגה: וקָלַע עליהם מִקלְעות כּרוּבים ותִמֹרֹת וּפטוּרֵי צִצים (מלכים א' ו 32)
טעות \ הערה