קומץ פירוש

1.[תמ] מכַוֵוץ, סוגֵר, מהַדֵק (את ידו וכד'):
פּשוט רַגלֶיךָ - ופָשַט קמוץ פּיךָ - וקָמַץ (ספרי האזינו קמא); בכעסו קמץ את אגרופיו

2. [תמ] מקַמֵץ, בּבּיטוּי: קומֵץ את יָדו אינו נותן בּיָד רחבה: עשירין מקַמצין (חולין מו.); אנו מקמצין את הממון כדי שיהא שם מותר (רש"י תענית כא.); הוא קומץ את ידו שכן אינו אוהב לחלוק עם אחרים

3. [תנ] (מ-) לוקֵחַ מלוא הקומֶץ: וקָמַץ מִשָם מלֹא קמצו מִסָלתה וּמִשַמנָה (ויקרא ב 2)

4. [יב] מנַקֵד בּקָמָץ: ועתה הואיל וקָמצו הסופרים "העולה" ולא פתחוהָ (ספרות ימי הביניים); יש לִקמוץ את ה' הידיעה לפני האות ר

***

1. [תנ] כַּמוּת שאפשר לקחת בשלוש האצבּעות האֶמצָעִיות של היָד (האֶצבַּע, האַמה והקמיצה):
כמות מזערית שמלקטים בשילוב האצבע, הקמיצה והאמה. שמים על הקמיצה ומיישרים עם האגודל והזרת: וקָמַץ הַכֹּהֵן מִמֶנה מלוא קמצו (ויקרא ה 12); קצר מלוא ידו, תלש מלוא קומצו (פאה ד, י); כדי לשפר את טעם התבשיל, יש להוסיף לו קומץ מן התבלין

2. [תמ] (בּהשאלה) קצָת, כַּמוּת קטַנה: אֵין הַקומֶץ מַשׂבּיעַ את הארי (ברכות ג); די לה בקומץ של אהבה

3. [עח] קבוּצה מצוּמצֶמת, חבוּרה קטנה מאוד: קומֶץ אנשים בלבד התגייס
אנגלית: handful

***

לוקח כמות מסוימת בשלוש אצבעותיו האמצעיות (האצבע, האַמָּה והקמיצה), כאמור בפסוק:
"וקָמַץ מִשָם מְלֹא קמצוֹ" (ויקרא ב, 2). ראה גם: קומֶץ

***