1. [תנ] קָטן, שמידותיו אינן גדולות: וּמְעִיל קָטֹן תַּעשֶׂה לוֹ אִמּוֹ (שמואל א' ב, 19); אצבע קטנה (כתובות קד.) עניין קטון לי אליך
2. [תנ] מוּעָט בּשָנים, יֶלד, צעיר: בַּגָדול הֵחֵל וּבַקָטֹן כִּלה (בראשית מד, 12); וַיֵצֵא... וְנַעַר קָטֹן עִמּוֹ (שמואל א' כ, 35); כולם באו למפגש - מגדול ועד קטון
3. [תנ] פּחוּת עֵרך: הלֹא בֶן יְמיני אָנֹכי מִקטַנֵי שִבטֵי ישראל (שמואל א' ט, 21); הלֹא אם קָטֹן אתה בעֵינֶיךָ (שמואל א' טו, 17); הוא הוזמן למסיבה אף כי הוא מקטני החבורה
אנגלית: small; insignificant
טעות \ הערה