1.[תנ] מעָרֵב בּשָׂמים וסמים שונים: רֹקַח מִרְקַחַת מַעשֵׂה רֹקֵחַ (שמות ל, 25); רקח מלוא חופניו ונתן לתוך כף (מלשון הפיוט)
2. [עח] מבַשל מיני מִרקַחת
3. [עח] עושׂה ריבּה: קטף תותים כדי לרקוח אותם
4. [יב] (בּהשאלה) נודף רֵיחַ בושׂם: כרוח בעוברה על בשמים תרקח (מלשון הפיוט)
אנגלית: concoct; prepare jam
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה