שביתה

1. [עח] הפסקת פעילות. בעת החדשה היא מתייחסת בעיקר לפעולה של קבוצת עובדים המפסיקה את עבודתה במאורגן ומסרבת לבצע את העבודה שלשמה היא נשכרה. אין בחוק הישראלי הגדרה אחת של שביתה החלה על כלל העובדים. במשמעותה הרחבה שביתה היא סירוב קיבוצי מתואם לבצע עבודה, או לקבל עבודה בשל תנאים שאינם מתקבלים על דעתם או שהם רוצים לשפר את אותם תנאים.
2. [יב] חדילה מֵעשׂייה, כגון: שביתה מן המעשה ההוא... שביתת הפה והלב מלהרהר וּמִלדַבֵּר (ספרות ימי הביניים)
3. [תמ] (בַּהלָכה) קִיוּם מִצוַות מנוּחה ביום השַבָּת: שהוא מְצֻוֶה על שביתת בִּהֶמְתו כָּמוהו (ירושלמי שבת ז, ב)
4.[תמ] (בַּהלָכה) קביעת המקום לִשהות בּו בּשַבָּת (לצורֶך חישוּב המֶרחָק שמוּתר להתרחק ממנוּ): שביתָתי במָקום פּלוני (עירובין ג)
5. [תמ] בּילוּי השַבָּת, שהִייה בּשַבָּת: אוכֵל מהֶם... עַד שהוא מַגיעַ לִמקום השביתה (מעשרות ב, ג)
אנגלית: strike; rest, respite

***